ישנן מספר דרכים לרכוש כלב חדש, כשברוב המקרים אנו מושפעים מאוד מנטיית לבנו לגזע מסוים שכבר היה לנו בעבר והתאים מאוד לסגנון חיינו, או לגזע אחר שהותיר בנו רושם עז, ותמיד חלמנו שיום אחד יהיה לנו כלב מסוג שכזה.יש כאלה שברכישת כלב חדש מעדיפים דווקא את המעורבים, בעלי המבט הייחודי, "שיעשה להם את זה". ישנם כאלה שמחפשים בעיקר כלבי עבודה בעלי תכונות ייחודיות לתפקידים ספציפיים שגזעים מסוימים מצטיינים בהם. ישנן סיבות נוספות רבות, ושיקולים שונים לרכישת כלב, ולעיתוי הרכישה.

ברוב המקרים אנו יודעים מאיפה הכלב ,גילו, מי הוריו, מי המגדל, מתי הופרד מאימו (רצוי לא לפני 6 שבועות), עם עוד כמה גורים נולד ועוד פרטים שמסייעים לבעלי הכלב החדשים לדעת למה בעצם לצפות… ואיך להתנהג נכון לבניית יסודות טובים לקשר נכון ואוהב עם הכלב.

אבל… ישנן נסיבות שהכנסנו לחיינו כלב ללא עבר ברור. כלומר, אנחנו לא יודעים את שמו המקורי, גילו המדויק, מצבו הבריאותי, כלב שאין לגביו ניירת מסודרת המעידה על עברו, ואין לנו מושג למי היה שייך ולמה בכלל ננטש? בקיצור כלב ללא היסטוריה אשר "עשה לנו את זה" ודווקא אותו אנחנו רוצים.

לרוב, בנסיבות אלה רוכשים כלב באחת מעמותות צער בע"ח/תנו לחיות לחיות. ללא ספק מדובר בעמותות חסד של אוהבי כלבים אמיתיים, המסייעות בטיפול ובמציאת בית חדש לכלבים נטושים. או כמו שקורה לרבים מאיתנו, אשר מוצאים כלב נטוש ברחוב. אגב בין אוהבי הכלבים, אלה המכניסים כלב לחייהם בנסיבות כאלה נחשבים בעיניי לאוהבי כלבים אמיתיים במיוחד, שרואים בכך גם מצווה ולא רק הנאה.

 

אז מה עושים במצב שכזה, כשאין לנו מידע על עברו של ידידנו החדש?

אם הכלב נרכש מאחת העמותות הנ"ל תקבלו את הכלב עם חיסונים והמלצה לווטרינר להמשך טיפול שיכלול בדיקה כללית והערכה לגילו, בד"כ ע"י בדיקת שיניו של הכלב, וגודלו היחסי לסוגו.

כמוכן תחויבו, ובצדק, ע"  אותה עמותה לסרס/לעקר את כלבכם, וזאת על מנת למנוע פיצוץ אוכלוסין ברחובות ובתאיי העמותות.

לעומת זאת אם החלטתם לגדל כלב נטוש עליכם לבקש מהווטרינר לבדוק אם יש לו שבב אלקטרוני, ובכך לנסות לדעת, אולי, אם שייך למישהו או לא. למרות שידוע כי כלבים לא נוטשים את בעליהם אלא להיפך, כך שברוב המקרים כלב נטוש ומוזנח זה כלב שננטש  במקום לא מוכר על מנת שלא יוכל  "חלילה" לחזור לביתו. צורת פרידה שכזאת מכלב אופיינית בד"כ לאנשים עם נכות רגשית בדרגה כזאת או אחרת.

 

בחירת שם:

ידוע שלא מומלץ לשנות את שם הכלב, אך לכלב ללא היסטוריה זה לא משנה. אם רכשתם כלב עם שם – לא כדאי לשנות את שמו, הוא רגיל אליו.

אך אם רכשתם כלב חדש, כדאי ששמו יהיה בעל שתי הברות, קצר, ברור וייחודי.

על דבר טוב שעשה חשוב לפנות אליו בשמו, בעיקר כשנותנים לו "חיזוק חיובי" מיידי. לעולם לא לקשר את שמו עם טונציה שלילית בסיטואציה שלילית. כלומר, אסור לצעוק או לכעוס עם שמו של הכלב. ששמו יבוא רק עם דברים טובים. כך תוכלו לקרוא לו בעתיד "בוא אליי" ללא רצועה עם "שמו" כך שהסיכוי שכלבכם יחזור גדול יותר.

סביר להניח שבימיו הראשונים אצלכם, כלבכם החדש ייחשף לגירויים חדשים ולשינוי המהותי שחל בחייו. בשל כך, אין לצפות בתחילה שאופיו האמיתי ייחשף. הוא עלול להראות קצת מבוהל. אם בעברו הרחוק לא היה רגיל לחיות בבית, סביר להניח שיתנהג מוזר ומפוחד כשיכנס בפעם הראשונה לביתכם. לכן כדאי מאוד שבימיו הראשונים אצלכם תדגישו את החיזוקים החיובים, לטפו אותו הרבה, תרגיעו  אותו ותנו לו זמן להכיר את אזור הבית בקצב שלו. אצל כלבים סקרנים במיוחד ופחות טראומטיים ההסתגלות תהיה מהירה יותר. עם הזמן, אופיו ותכונותיו האמיתיים ייחשפו, לחיוב ושלילה, וכך תדעו להתאים את רמת הצפיות שלכם ממנו ולהגיב נכון.

מאחר ואין לנו מידע על עברו של הכלב יש סיכוי שהוא עבר חוויות שונות, מכלב שנקנה בבית גידול או מהמלטה מסודרת. לאחר נטישתו סביר להניח שלמד בדרך הקשה חלק מחוקי ההישרדות אשר ישפיעו על התנהגותו בבית החדש. סביר להניח שלמרות שאתם נותנים לו מזון יבש איכותי, אכילת זבל ברחוב תראה לו נורמאלית בהתחלה.

לכן, תגובה מיידית ומהירה שמלווה ב"תיקון" (משיכה קלה ומהירה) עם המילה "לא", ללא שם הכלב לכיוון ההפוך מהגירוי, ומיידית ריצה מהירה קלילה עם שמו בטונציה חיובית, תגרום לו להבין מה אתם לא רוצים שיעשה, לעומת מה אתם כן רוצים שיעשה. לאחר זמן מה כשהכלב יכיר אתכם טוב יותר ובטחונו בכם יתחזק, סביר להניח שהוא יהיה פחות הססן ומפוחד לעומת תחילת הקשר, תוכלו לתקן אותו בזמן אכילה מהרצפה גם בתוספת השפרצת מים לכיוון האף והפה עם אקדח מים של ילדים.

אם היה נטוש הרבה זמן, אפילו רצועת הליכה פשוטה תראה לו מוזר פתאום. לכן צריך קודם להבין שרצועה על הכלב היא לא תמיד דבר מובן מאליו, בדיוק כמו שאוכף על סוס פרא יגרום לו להילחץ אם לא נחשף אליו בעבר ובצורה הדרגתית. לכן אם הכלב החדש שמח כשהוא רואה רצועת טיולים, או אדיש אליה כבר מההתחלה, זאת אומרת שבעבר הלא רחוק היה שייך למישהו שהרגיל אותו לכך. אם לעומת זאת נוכחות הרצועה מלחיצה אותו סביר להניח שמעולם לא נחשף לרצועה, ולכן החשיפה תהיה הדרגתית, כלומר לתת לו לגרור אותה בבית כשהיא מחוברת לקולר, לפחות שעה ביום. אם נוכחות הרצועה ממש מדכאת אותו עד כדי צרכים לא נשלטים או ירידה כנועה ל"ארצה", הווי אומר שהרצועה מזכירה לו חווית עבר אלימה. לכן לפני כל טיול הראו לו את הרצועה ורוצו איתו החוצה בעזרת עידוד מילולי ושמו כשהרצועה בידכם, עם הזמן הרצועה תהפוך להתניית טיולים חיובית יותר, ולאחר מספר טיולים תוכלו במהלך הטיול לחבר לו את הרצועה, בשאיפה שבמהלך הטיול ירגיש איתה נוח, עד שתוכלו לקשור אותו לרצועת הטיול עוד מהבית.

אם היה בכלוב באחת העמותות עם עוד כמה כלבים יש סיכוי שיראה את ביתכם החדש ככלוב מרווח שגם בו אפשר לעשות צרכים באופן חופשי. לכן טיולים בשעות קבועות וחיזוקים חיובים מידיים על עשיית צרכים במקום הנכון. ועם הזמן לצורך כיבושי טרטוריה, במקומות הנכונים, תגרום לבניית הרגלי צרכים נכונים ורצון טבעי של הכלב לטריטוריה נקייה מצרכיו.

אחד הדברים הפשוטים ביותר שרוב בעלי הכלבים לא מודעים לחשיבותם הם הטיולים היומיומיים עם הכלב – על מנת לתת לו תחושת ביטחון וקירבה ללהקה החדשה חשוב לטייל איתו עם רצועת טיולים רגילה.

הכלב לא נקשר למי שמאכיל אותו, אלא למי שמטייל איתו. וזאת מאחר שטיולים מזכירים לו את נדודי הלהקה בטבע.

טיולים בשעות קבועות, מינימום 3 פעמים ביום. על מנת לבנות לו שעון ביולוגי שייתן לו מוטיבציה להתאפק ולעשות את צרכיו במקומות קבועים, לרוב איפה שאפשר לסמן ולכבוש טריטוריה של כלבים אחרים.

כלבים לא אוהבים לעשות את הצרכים במקום מרבצם. הטיולים חשובים גם על מנת לחשוף שוב את הכלב לגירוים ברחוב, אשר בעבר היו אולי טראומטיים בשביל ועכשיו עם להקה חדשה ותומכת יש אפשרות להיחשף אליהם בצורה חיובית ובטוחה יותר. כמו למשל, כלבים זרים ברחוב או ילדים,  מכוניות בתנועה ועוד סוגי גירוים שבעברו לא זכורים לו כחיוביים.

על מנת לחזק את הקשר עם כל בני ה"להקה" החדשה והכלב, כדאי לצרף לטיולים הארוכים את כל המשפחה.

לחלק מהכלבים, אופייני יותר לנקבות, יתחזק הקשר ללהקה עד כדי ליווי צמוד, ואולי אפילו קצת  הגנתי לעגלת התינוק או לצעיר הילדים במשפחה.

כמו אצל ילדים שעברו טראומה כלשהיא אשר יכולה לעקב גמילה מחיתול או ממוצץ, כך גם אצל כלבים צעירים.

כלומר, נטישתו בעבר ועד למציאת משפחתו החדשה – היא סוג של שוק. שבירת רצף הגידול וההתפתחות בקצב הרגיל היא סיבה טובה לעיכוב גמילה מצרכים בבית ומהריסת הבית והגינה, מעבר לשנה, כמו שאופייני לכלבים שנלקחו בצורה רגילה בגיל שישה שבועות ומעלה. לכן עליכם להתאזר  בסבלנות ולצפות שכלבכם יתעצב קצת מאוחר יותר, כך שבעיות הגורים האופניות יפתרו עם לא מעט סבלנות מכם – והתמדה.

יש סיכוי גדול  שבזמן "הישרדותו" ברחוב או בתא היה מעורב בקרבות עם כלבים אחרים. דבר שיכול להשפיע מאוד חוסר אדישותו בעתיד עם כלבים זרים שיתבטא בתוקפנות יתר .

לכן, לאחר שהכלב התרגל להליכה עם רצועה שעם הזמן אפילו תיתן לו ביטחון, הוא חייב להיחשף לכלבים זרים, רצוי בהתחלה עם בני המין השני, ועם הזמן עם בני מינו. ברוב הגזעים, אם הכלב לא עבר את גיל שנתיים, ותגובתו לכלבים לא משתפרת כדאי לפנות למאלף, זאת על מנת שייתן דגש על אילוף משמעת קבוצתי, ובכך ישפר את התמודדותו עם גירוים, ויסייע בכך לסוציאליזציה שלו עם כלבים אחרים.

אם הכלב צעיר משנה וחצי יש להתנהגותכם איתו השפעה גדולה בעיצוב התנהגותו ואישיותו ככלב בוגר. כך שיש נחמה להרגליו הלא "מתורבתים". אך אם גילו מעל שנה וחצי יידרש מכם יותר זמן לתיקון הרגליו. – בשני המקרים תידרש לכם סבלנות והתמדה.

מאחר שכלב זאת חיית עדר המחפשת מנהיג. חשוב לבחון אם כלבכם הספציפי לא מעוניין להיות המנהיג. כלומר, כלבים לא מעטים ננטשים בגלל דומיננטיות יתר שבאה לידי ביטוי בנשכנות כלפי הבעלים הקודם. דומיננטיות יתר יכולה לבוא לידי ביטוי ברכושנות לצעצוע, אוכל, או בטריטוריאליות יתר. כלומר, מגדיר לבעליו בבית או בגינה, איפה אסור להם להסתובב. דומיננטיות יתר ברמות כאלה כדאי מאוד לפתור עם מאלף אשר ישים דגש על משמעת בסיסית, בעיקר אילוף רך ובשיטה חיובית – שאם הכלב עבר התעללות כל שהיא בעברו הלא ידוע, הוא לא יפתח התנגדות אוטומטית לציות פקודות, בעיקר עם סימני ידיים.

אך למרות זאת חשוב מאוד לשים דגש על הפקודה "ארצה" שתזכיר לו מטבעו הלא מבוית, מי כאן מנהיג הלהקה.

אם מדובר בזכר בוגר עם "נוכחות", חשוב לא לתת לו לרבוץ אתכם על הספות והמיטות על מנת שיידע שאתם קובעים מדיניות רביצה בטריטוריית הלהקה בבית – כך גם פיזית לא יהיה בגובה שלכם.

אם אתם לא מתאפקים אז לפחות בחודשים הראשונים שלא ישן במיטות.

אל תתנו לו אוכל מהשולחן ואם כבר, אז רק בצלחת שלו, כך לא ייפתח ציפיות בזמן שאתם אוכלים.

געו בו בזמן שהוא אוכל. חשוב שהכלב יידע להתרגל גם למצבים שבהם לא הכי נוח לו, הדבר חשוב במיוחד כשיש ילדים בבית, או שיהיו בעתיד.

תפקידכם מאוד חשוב בשנה הראשונה. האהבה ותשומת הלב שתעניקו לכלבכם החדש ישפיעו מאוד על אופיו והתנהגותו בהמשך. עלינו לזכור כי כלב יציב באופיו זאת איכות חיים. כלב יציב לא יעשה את צרכיו בבית, לא יהרוס חפצים בבית ובגינה, לא ינצל את חולשתם הפיזית של ילדים או מבוגרים, לא ינשוך או יאיים על בעליו. בניגוד לבני אדם, הכלב חיה נאמנה ללא תנאי, ורצונו הבסיסי הטבעי לרצות את מנהיגו יכול לסייע מאוד לקשר בינכם.

ידוע כי חלק מהכלבים נכנסים למתח מפיצוצי זיקוקים ורעשים מפתיעים חזקים, כשבמקרים נדירים הדבר יבוא לידי ביטוי בבריחה היסטרית מהבית למשל – בחגיגות יום העצמאות – עד כדי איבוד שפיות זמני אשר ישפיע אפילו על זכרונו של הכלב בזמן הבריחה הבלתי נשלטת מאזור הרעש. יש לא מעט אנשים  שאחרי זיקוקיי יום העצמאות לא מצאו את כלבם לעולם, אבל נזכרו פתאום כי כך הם בדיוק מצאו אותו בפעם הראשונה כשהחליטו לאמצו, כנראה, אחרי בריחה היסטרית מהמשפחה הקודמת, בשל אותה סיבה. לכן… אם אתם מזהים אצל הכלב פחד מרעשים או שמצאתם אותו לראשונה, כשהוא מבולבל, מפוחד, חסר אונים וללא יכולת התמצאות, כדאי מאוד שביום העצמאות הכלב לא יהיה בגינה (אפילו אם היא תחומה וסגורה) אלא בבית, כשהחלונות סגורים, והרדיו פתוח. אגב, כלבים גדולים מעדיפים מוזיקה, וגזעים קטנים מעדיפים דיבורים ברדיו.

אולי זה ישמע מוזר, אבל על מנת לחזק את התקשורת בשגרה מומלץ מאוד שתדברו איתו. התאימו את טון הדיבור לסיטואציה. ידוע שילדים נוהגים לדבר בסתר עם הכלב. גישת תרפיה שיכולה להועיל גם למבוגרים. בד"כ, ככל שהמשפחה קטנה יותר, כך הקשר בין הכלב לבעליו חזק יותר.

בניגוד לרוב הכלבים שהגיעו מהמלטה רגילה ושמעולם לא ננטשו או נאלצו לשרוד, כלבים עזובים ממש מעריכים את "הלהקה" החדשה במחיצת בעליהם החדש. הם זוכרים היטב את תחושת הנטישה ויקבלו בברכה בעלים חדש. בד"כ, הדבר יבוא לידי ביטוי ברצון להרגיש שוב קירבה ושייכות ללהקה ולרוב כלב שננטש לא יהיה כלב ברחן וקשר העין שלו מבעליו החדש יהיה חשוב לו. לכן בהרבה מקרים קל יותר לאלף ולתקשר עם כלבים כאלה. גם אם החלטתם לאלף את כלבכם החדש, חשובה מאוד תקופת הסתגלות של לפחות חודש לגיבוש "הלהקה" החדשה.

לחלק גדול מבעלי הכלבים יש נטייה לגדל רק כלבים "שנבגדו" וננטשו ע"י בעליהם הקודמים.

הנטייה מובנת ומוצדקת, גם בגלל תחושת המצווה, ולעיתים בגלל היתרונות שיש בכלבים אלה, ובנטיית ליבם בגידול כלב ללא עבר, אבל עם הרבה עתיד, אפשר בהחלט להבין.

טל ינקו, "המועדון לקידום הכלב".