תפקידכם מאוד חשוב בשנה הראשונה. האהבה ותשומת הלב שתעניקו לכלבכם החדש ישפיעו מאוד על אופיו והתנהגותו בהמשך ככלב בוגר. עלינו לזכור כי כלב יציב באופיו זאת איכות חיים. כלב יציב לא יעשה את צרכיו בבית, לא יהרוס חפצים בבית ובגינה, לא ינצל את חולשתם הפיזית של ילדים או מבוגרים, לא ינשוך או יאיים על בעליו. הכלב חיה נאמנה ללא תנאי – יש שיגידו יותר מבני אדם – רצונו הבסיסי הטבעי לרצות או יותר נכון לשתף פעולה עם מנהיגו (בעליו) גם בטבע.

ראשית, עלינו לזכור כי מאז גילוי הדנ"א בשנות ה50 הבנו לבסוף כי החיה "כלב" הינו זאב אסייתי מבוית (מעודן, משופר, מתורבת).

בניגוד להיכרותנו עם שאר בעלי החיים המשרתים את האדם להם מקבילים זהים בטבע

(סוס, חמור, בקר). לכלב המבוית (כלב הבית) אין מקבילים בטבע, אין לברדור בטבע, אין רוטוילר בספארי, אין פודל או פינצ'ר באפריקה. כלומר, כל הגזעים המוכרים לנו פותחו ושופרו ע"י האדם במשך אלפי שנים.

טרם המהפכה החקלאית שבטים נודדים גדלו ויצרו אשפה אשר גרמה לזאבים, תנים, זאבי טלאי, וזאבים אסייתים (האבות הכלביים) לצמצם את מסעות הצייד הטבעי ולהתלוות לאשפתם של השבטים הנודדים ובכך בעצם מתחילה תלותו של הזאב באדם. אותם שבטים ניפגשו בניהם בסיטואציות של מלחמה או סחר וכך גם אותם" כלביים" אשר נודדים בלהקות נפגשו בלהקות אחרות.

בתחילה הדרך עם אותם זאבים הבחינו בני האדם בתכונותיו הטובות והרעות של היצור הכלבי והחל לברור גורים (סלקציה) בעלי תכונות אופי ומראה הטובים לצרכיו. כך בעצם יצר האדם קו דם תורשתי עם תכונות מועילות למין האנושי, וכך בערך נוצרו הכלבים הראשונים.

ישנם כ- 400 גזעים. כולם פרי יצירתו של האדם הנבדלים זה מזה עפ"י מטרותיו: כלביי משפחה וילדים, צייד, שמירה, גישוש, הצלה, נחיה, טרור וכו'.

כלבים מעורבים ידועים ככלבים בריאים יותר, בעיקר לבעיות אלרגיות, רגישויות לסוגי מזונות ולמבנה עצמות ואגן.

צריך להבין כי הכלב הינו "חיית עדר", כלומר – חיה המחפשת חברה וזקוקה לה. החיים שלו במסגרת ביתך הם בעיניו חיי עדר. ככל שעדר זה קטן יותר נוצר קשר הדדי הדוק יותר.

כלבלב צעיר מועבר לידי בעליו בדרך כלל בגיל שבעה עד שמונה שבועות כאשר הוא עדיין חסר אונים ונסיון חיים כבר בתוך זמן קצר יקשר הגור לבעליו, יראה בו את אמו ויפתח עמו קשר הדוק ואהבה כנה כלפיו. אם בתמורה לכל זה ישיב לו בעליו באלימות, אין פלא שהגור ייסוג מפניו. גילוי יחס גס, בלתי הוגן וחסר הבנה כלפיו מביא לכך שהכלב מאבד את אמונו בבעליו.

*מזון איכותי (עשיר בחלבון מהחי). כמות ופעמים בהתאם לגיל הכלב. לקחת את המזון אחרי 30 דקות (גם אם לא אכל, לאחר מס פעמים האוכל יהפוך לאטרקטיבי) לגזעים קטנים עדינים ומפונקים אפשר להשאיר למשך זמן ארוך יותר.

בכל כלבי הבית רדומות עדיין התכונות של קודמיהם, הכלבים הפראיים, תכונות אלה קל לעורר אם אמנם הן דרושות לנו לתפקידיו של הכלב, אך כאשר הן אינן רצויות – חובה להכחידן בעוד מועד: קל יותר לעורר תכונות מאשר להכחידן (כמו תוקפנות).

*עד גיל שנה רוב הכלבים הורסים את הבית בשיטתיות. הגרועים מבינהם הם דווקא הרטריברים (גולדן, לברדור). בד"כ זאת לא בעיה התנהגותית, זה אופייני לרוב הגזעים. הבעיה נפטרת מהר אם מצמצמים את טריטוריית הכלב כשאין איתו קשר עין (כהולכים לישון או לעבודה) ומשאירים לו צעצועי לעיסה ומים כמובן.

התנהגות זאת מעל גיל שנה וחודשיים יכולה להיות בעיה התנהגותית הדורשת בדיקה על אופן גידול הגור

*אין לגלות יחס גס או אלים כלפי הכלב בשום מצב. זיכרו הוא גם לומד אתכם עם הזמן ואם תגיבו נכון ובזמן הוא ילמד אתכם מהר יותר.

כאשר יתבגר הגור יראה בכם את הלהקה שבאופן תורשתי הוא זוכר מהטבע לכן טיולים ארוכים מחזקים את הקשר עם הכלב מאחר שהם מזכירים לו את הנדודים של הלהקה בטבע.

*טיילו רק עם רצועה, הרצועה נותנת ביטחון לכלב וזה גם מחויב בחוק (הליכה ללא רצועה חושפת אתכם לתביעות נזיקין במקרה של פגיעת כלבם במישהו, כשהוא ללא רצועה).

*בניגוד לדעה המיושנת כי כלב שמירה טוב אינו נחשף לאנשים, יש לחשוף את הכלב לגירויי אנשים וכך יהיה כלב יציב בנפשו וישמור על בעליו גם ללא אילוף לכך.

לא כל בעיית התנהגות מצריכה טיפול התנהגותי ארוך, רוב הבעיות עם גורים נפתרות דווקא בהכוונה נכונה על סגנון גידול נכון. פעם באמצע אילוף על סוגיה דומה של איבחון עומק אמר לי רופא בכיר וידוע  "אני אומר לסטודנטים שלי לרפואה אם תקשיבו טוב למטופל שלך הוא יגיד לך מה יש לו"